החלטה בתיק ת"א 7245-10-12

לפני בקשה להתיר לתובע (להלן: " המבקש") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית של  המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה וזאת לפי הוראת סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן: " הבקשה").

עובדות המקרה

1.                 המשיב יליד 1975 נפגע בתאונת דרכים מיום 14/2/10 , עת שבשעה שרכב על אופנועו, נפגע מסלע אשר נפל ממשאית (להלן: "התאונה"). התובע הובהל לבית החולים "אסף הרופא".

         התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה קבעה ביום 3/9/12 (להלן: " החלטת הועדה"), כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 27.33% לפי פירוט כדלקמן:     

           א.         בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) א'-ב' מותאם  לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות        לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") - בגין יד ימין.          

           ב.         בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות בגין ברך ימין.

           ג.          בשיעור של 15% לפי סעיף 75 (1)(ב)-(ג9 מותאם לתקנות בגין צלקות.

         בנוסף, בהחלטת הוועד הרפואית נקבע כי יש להפעיל את תקנה 15 ברבע. 

תמצית טענות הצדדים :

2.                 טרם אפרוט טענות הצדדים, אציין כי המבקש צירף לבקשתו ובתמיכה לה, מסמך של ד"ר מריו אייכנבלט. עיון במסמך האמור מעלה כי אמנם המסמך אינו ערוך כחוות דעת ואולם, להלכה ולמעשה הינו מהווה חוות דעת לכל דבר וענין, באשר אינו מהווה מסמך המעיד על טיפול אשר בוצע לתובע, אלא מדובר במסמך המתעד בדיקה אשר בוצעה לתובע על ידי המומחה - לבקשת ב"כ התובע אליה הוא מופנה- תוך התייחסות המומחה, באופן פרטני לכל מוקד נזק וקביעת הנכות, אשר המומחה סבור כי יש לקבוע בגין כל מוקד נזק, לרבות תוך הפנייה לתקנות.

המסמך האמור, מהווה חוות דעת והנני דוחה מכל וכל טענות התובע ובהתאם להן, מדובר במסמך אשר לא נערך על ידי גורם "מוזמן" ומשכך, כשיר כראייה - ההפך הוא הנכון, מדובר במסמך אשר ניכר בו שהוא מוזמן, הוא מופנה לעורכת הדין של התובע, אינו מהווה תיעוד לטיפול אלא שכל כולו וכל תכליתו קביעת שיעורי הנכות בהם לוקה התובע לכאורה בכל מוקד נזק.

בנסיבות אלו, המסמך האמור פסול כראייה במסגרת ההליך בפני והחלטתי זו הינה בהתעלם מהמסמך האמור.

3.                 לטענת המבקש, יש לאפשר לו להביא ראיות לסתור החלטת הוועדה וזאת, הן לאור התעלמותה מפגיעות התובע אשר הוצגו בפניה , הן משום שלא עמדו בפני כלל הבדיקות הרלוונטיות והן לאור החמרה במצבו וכמפורט להלן:

א.           באשר לכתף ימין - לטענת התובע - במהלך התאונה נפרקה כתפו הימנית, לטענת התובע התעלמה הוועדה לחלוטין מתלונותיו בנושא. זאת ועוד, לטענת התובע, ביום 18/2/13 אירע לו אירוע של פריקה נוספת של הכתף ואירוע זה מהווה תיעוד להחמרה במצב הכתף.

ב.           באשר לברך ימין  - לטענת התובע- בברך ימין נגרמו לו שני קרעים ברצועות ולטענתו על אף האמור, התעלמה הוועדה הן מחוסר היציבות בברך והן מהעובדה כי נקרעו שתי רצועות ולא אחת, באופן המקנה לו נכות בשיעור 10% בגין כל קרע ולא 10% באופן כולל כפי שנקבע. זאת ועוד, לטענת התובע, חלה החמרה במצב ברך הימין, כנתמך בתעודה רפואית מיום 25/4/13, במסגרתה נקבע על ידי רופא במרפאת ברכיים כי הוא עדין סובל מאי יציבות בברך ימין  ולא כשיר לעבודה פיזית למשך חצי שנה.

ג.            באשר לשורש כף יד ימין- לטענת התובע, הוא עבר ניתוח שחזור פתוח של השבר ממנו סבל בשורש כף יד ימין וכפועל יוצא מכך, הוא סובל מהגבלה של תנועות בגינם הוא זכאי לקבל נכות בשיעור של 10%.

בנסיבות האמורות, לטענת התובע, יש לאפשר לו הבאת ראיות לסתור הנכות אשר נקבעה לו על ידי המל"ל ויש להורות על מינוי מומחה בתחום האורתופדי על מנת שיבדוק את התובע.

4.                 המשיבה מנגד , מתנגדת לבקשת התובע ולטענתה, בפני הוועדה עמד כל החומר הרלוונטי וכן, תלונותיו של המבקש- לרבות, בכל הנוגע לפריקות חוזרות של הכתף, הוועדה בדקה את התובע וקביעותיה מבוססות , לטענת הנתבעת המסמך מיום 25/4/13 אינו מצביע על כל שינוי או החמרה במצב הברך ובנוסף, הוועדה התייחסה ליציבות הברך ולשני הקרעים בברך. זאת ועוד, לטענת המשיבה, נימוקיו של התובע הינם רפואיים במהותם ומשכך, אינם משמשים טעם להבאת ראיות לסתור. באשר לכף יד ימין, טוענת המשיבה כי מלבד הפנייה לחוות דעתו, האסורה, של ד"ר אייכנבלט לא הצביע התובע על כל טעם להבאת ראיות לסתור קביעת הוועדה ומשכך אין לאפשר לו הבאת ראיות לסתור ההחלטה.

5.                 במסגרת תשובה לתגובה, מוסיף התובע וטוען, בפני הוועדה עמדה רק תוצאת בדיקת EMG אשר בוצע לתובע ביום 16/3/12 אשר במסגרתו לא נבדק העצב הרדיאלי ולא תוצאת בדיקת EMG  מיום 20/3/11 אשר במסגרתה נבדק העצב ואובחנה נוירופטיה של העצב. לאור האמור הרי שבפני הוועדה לא עמדה בדיקה מהותית זו ומשכך, גם מטעם זה, יש לאפשר לתובע להביא ראיות לסתור החלטת הוועדה.